מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' פיורן

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב ותביעה שכנגד בגין נזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.11.06 בצומת אהרון קציר ושדרות האוניברסיטה העברית (להלן-"התאונה"). כל נהג טוען לכניסתו של האחר לצומת באור אדום.

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – "התובעת") טוענת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע והתובע שכנגד (להלן – "הנתבע") מאחר שהוא חצה את הצומת במהירות ובחוסר זהירות, תוך אי ציות למופע אור אדום ברמזור. לטענתה, הנהג ברכב המבוטח (להלן-"נהג התובעת") הגיע לצומת והמתין ברמזור אדום לצורך פניה שמאלה בצומת. רק לאחר תחלוף הרמזור לירוק הוא פנה בצומת. בסיום פנייתו, פגע בו במפתיע הנתבע שרכב באופנועו.

מנגד טוען הנתבע כי נהג התובעת, לא ציית לרמזור וניכנס באדום שכן בכיוון נסיעתו של הנתבע, היה רמזור ירוק. בהתאם לכך, הוא נכנס לצומת ובהבחינו, בכניסתו במפתיע של נהג התובעת, לא היה בידו למנוע את התאונה למרות ניסיונו לבלום. מעוצמת ההתנגשות, הוא הועף ונפגע בגופו והאופנוע, ניזוק עד כדי "אובדן להלכה". לפיכך, הוא תובע את נזקיו.

נהג התובעת מר ש' ליפסקי העיד כי כאשר הגיע לצומת, הוא המתין למופע אור ירוק (עמ' 1 שורה 9) ובהתחלף הרמזור לירוק לפנייה שמאלה הוא התחיל בנסיעה. לקראת סוף הפניה, הוא הרגיש במפתיע חבטה מצד שמאל וראה אדם נופל משמשת רכבו לכיוון שמאל של הרכב (עמ' 1 שורה 11 ו-14). לדבריו, הוא מכיר את הצומת ואת מופע הרמזורים, היות והוא נוסע במקום כעניין שבשגרה.

הנתבע, העיד על נסיעתו ממעלה אדומים לצומת הגבעה הצרפתית, בנסיעה בנתיב האמצעי. מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק ומצד שמאל שלו, הוא ראה רכב בעצירה מלאה. לדבריו, הוא נסע ברציפות מבלי לעצור מאחר והיה לו אור ירוק (עמ' 3 שורה 26) ונסיעתו, היתה במהירות של 40-50 קמ"ש. לפתע הגיח רכב משמאל לו ופגע בו חזיתית. בנוסף לכך אמר הנתבע, כי הוא ראה תנועת רכבים מולו לכיוון מעלה אדומים, שהיו בנהיגה רצופה, לא האטו ולא עצרו (עמ' 3 שורה 28).

נהג, מר בנקין, שנסע במרחק מה מהצומת העיד על התאונה. מעדותו עולה כי בזמן התאונה הוא היה במרחק של כ-5-6 מטר מהצומת (עמ' 3 שורה 4 ) ובהתאם להודעתו במשטרה, הוא העריך כי המרחק שלו מהצומת היה 50-60 מטר (שורה 12 להודעה). בחקירתו הנגדית אישר העד כי זכרונו בסמוך לאירוע, היה טוב יותר וכן אמר כי הוא לא ראה מה היה צבע הרמזור שדלק ברמזור של הפניה שמאלה (עמ' 3 שורה 31 ) וקודם לכן אמר בעדותו כי הוא אינו זוכר את צבע הרמזור (שורה 25 וכך גם בהודעתו במשטרה בשורה 14). בה בשעה, מעדותו עולה כי הוא נסע בנסיעה רצופה ובהגיעו לצומת, מופע הרמזור שלו הראה ירוק. לפיכך, משקל עדותו הוא לעניין הרמזור שלו ולאו דווקא לגבי מופע הרמזור של נהג התובעת, בפנייה שמאלה בכיוון נסיעתו.

בחנתי את חוות הדעת של מר שלמה קוסקאס, שהעיד על היותו קצין בטיחות בתעבורה ובוחן תאונות. חוות דעתו מתבססת כפי שאמר בעדותו על עדותו של מר בנקין הואיל והוא לנכח בתאונה ועל גירסאות הנהגים כפי שהובאו בכתב בי –דין. בנוסף לכך, הסתייע הבוחן על תכנית הרמזורים בצומת של עיריית ירושלים (נספח ד 1 לחוות דעתו). הסתמכותו של בוחן התנועה על הודעתו של מר בנקין במשטרה היתה בנוגע להיותו במרחק של 5-6 מ' מהצומת והוכח, כי העד היה במרחק של כ- 50-60 מ' מהצומת בקרות התאונה. בכך, יש כדי לגרוע ממשקל חוות דעתו בה הוא העריך כי נהג התובעת פנה שמאלה באדום, לאור מצג אור ירוק שהיה למר בנקין מכיוונו הוא בקרות התאונה. העד השיב כי יתכן שבפרק הזמן של נסיעה במרחק של 50-60 מ' , יתחלף הרמזור של נהג התובעת לירוק (עמ' 5 שורה 24) ומנגד השיב בחקירה חוזרת כי לא יתכן שהאור התחלף לירוק, לשמאל (עמ' 5 שורה 31).

בה בשעה, בוחן התנועה העיד כי אורך הרמזור לשמאל הוא 15 שניות בהסתמכו על תוכנית הרמזורים (נספח ד' 1). כמו כן, לא נסתרה עדותו של העד מר בנקין כי הנסיעה מכיוונו היתה רצופה באופן המעיד על כך שמופע הרמזור אצלו היה ירוק לכל משך זמן נסיעתו עד לצומת. אם לא כן, צפוי היה שיידרש לעצור את רכבו אילו נעצרו רכבים לפניו בשל אור אדום. כמו כן, לא ניסתרו החישובים של בוחן התנועה בדבר מהירות הנסיעה של הנהגים לפי גירסתם, לגביה לא היתה מחלוקת, בשים לב לאורך הרמזור ולמקום האימפקט של התאונה. סביר על כן להניח, כי בעת שנהג התובעת ראה כי מצג הרמזור לצידו, בנתיב המוביל ישר מראה ירוק ובהיעדר רכבים בנתיב הנגדי לו הוא סבר כי הרמזור נראה לו ירוק.

יחד עם זאת, בשים לב למקום האימפקט בתאונה על פי תרשימי הנהגים בפני חוקר המשטרה ועל פי חוות הדעת של בוחן התנועה, עולה כי התאונה ארעה לקראת השלמת הפנייה שמאלה ע"י נהג התובעת. לפיכך, יכול היה הנתבע בנקל להבחין ברכבו של נהג התובעת בפרט כאשר שדה הראייה שלו טוב ובהיעדר רכבים לפניו שכן, הוא היה הרכב היחיד שנסע בנתיב הנגדי לנהג התובעת. נכונים הדברים לאור נסיעתו האיטית של נהג התובעת שפנה שמאלה אך לאור נסיעה במהירוטת של הנתבע, הוא לא שם לבו לכך. לפיכך, היה על הנתבע להתאים את נסיעתו להימצאותו של רכב המבוטח בנתיבו בעת שסיים לחצות כבר נתיב אחד בצומת, בטרם הגיעו לנתיבו. כמו כן, לפי תשריט הצומת ובהתחשב בכך שלא היו רכבים אחרים בכיוון נסיעתו של הנתבע לפי עדותו, היה בידו להסיט את האופנוע על מנת להימנע מפגיעה ברכבו של המבוטח או להפחית את נזקי הרכבים בכך.

בהתאם לכך, אני קובעת כי לנהג התובעת אחריות לתאונה בשיעור של 70% ואילו לנתבע רשלנות תורמת בשיעור של 30% לתאונה.

התובעת הוכיחה את תשלומיה והוצאותיה בגין ההאירוע הביטוחי למעט הוצאות בגין ניסיונותיה לגבות כספים מהנתבע. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה ותשלומיה בהתאם לשיעור אחריות לתאונה בסך כולל של 5,177 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 14.1.07 ועד ליום התשלום בפועל.

בחנתי את נזקי הנתבע – התובע שכנגד. הנתבע, לא הגיש חוות דעת של שמאי על נזקי האופנוע ולא הוכיח כי היה מקום להכריז עליו כ"אובדן להלכה". אין בזכרון הדברים שהוגש בדבר מכירת האופנוע לצורך "חלקים ופירוק" כדי להוכיח את ערכו של האופנוע ואף לא הוצגה קבלה בנידון כמו גם אישור של משרד התחבורה על השבתת האופנוע. בהיעדר חוות דעת של שמאי אודות מצבו של האופנוע לאחר קרות התאונה, לרבות בחינת קיומם של נזקים קודמים, לא ניתן לקבוע כי ערכו היה עובר לתאונה, על פי מחיר מחירון.

13.הנתבע, לא הוכיח הפסד 3 ימי עבודה בגין טיפול באופנוע ועולה תהייה על כך שכן לטענתו, הוא לא תיקן את האופנוע. כמו כן, לא הוכח גובה הכנסותיו על מנת להוכיח את הפסדיו בנידון. כך גם, לא הוצגו קבלות על נסיעותיו בתחבורה ציבורית למשך 3 חודשים ועבור גרירה.

14. לפיכך, בשים לב לנזקיו הנטענים ולאחר אומדנם לאור הערותי בנוגע אליהם, אני

מחייבת את התובעת בתשלום פיצוי לתובע שכנגד בסך 1,800 ₪ בגין נזקיו

והוצאותיו עקב התאונה .

15.בהתאם לקביעותי ולאחר שקלול תוצאות התביעה והתביעה שכנגד, אני מחייבת את

התובעת בלבד בתשלום שכר טירחת עו"ד לנתבע בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ וכל צד, יישא